הפרעת דחק פוסט טראומטית נחשבת להפרעת חרדה, שעשויה להתפתח כתוצאה מטראומה.
טראומה היא חשיפה לאירוע לחץ קיצוני עד כדי סכנת מוות או פציעה חמורה: תקיפה, אונס, חווית קרב, תאונת דרכים, פיגוע או אסון טבע. מרבית האנשים שנחשפו לאירוע טראומטי סובלים מבעיות רגשיות. כמחצית חווים שיפור בתוך חודשים ספורים, היתר זקוקים לזמן רב יותר כדי להחלים ולעיתים גם לעזרה מקצועית.
בישראל, בה טראומה הינה חלק בלתי נפרד מן החיים, נצבר ידע רב על מצבים פוסט טראומטיים ועל הטיפול בהם.
התגובות לטראומה קשורות זו לזו ומפעילות זו את זו. פלשבק למשל, מעורר תחושות חוסר שליטה ופחד ולכן עשוי לגרום לעוררות יתר, שהיא מצידה מגבירה את הפחד. באותו אופן, כאשר הסימפטומים אינם מוכרים עשוי הנפגע לחשוב שהוא משתגע. מחשבה זו מעוררת פחד ומפעילה אף היא את מערכת האזעקה. נוצר מעגל קסמים.
אנשים שונים באופן תגובתם לאותו אירוע. חוויה שתגרום לאחד לתופעות קלות וחולפות בלבד עלולה לגרום לאחר נזק ניכר.
אם תופעות כמו חרדה וסיוטי לילה, הסתגרות והתבודדות או כל שינוי אחר בהתנהגות, נמשכות יותר מכמה ימים, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע.
במידה וחלפו כמה שבועות מאז האירוע והנפגע עדיין עסוק בו מרבית היום, יש לשקול טיפול פסיכולוגי.
ידוע כי יש יתרון גדול לטיפול מוקדם ככול האפשר בתופעות טראומטיות ושטיפול ממוקד הניתן זמן קצר לאחר טראומה מונע בעיות בהמשך.
הטיפול בתסמונת פוסט טראומטית כולל בשלב הראשון שיקום הביטחון העצמי, השבת השליטה וייצוב החיים.
היות ופגיעה באמון וניתוק מן הזולת עומדים במרכז הטראומה, ההחלמה חייבת להתבסס על העצמה (empowerment). במסגרת הבטוחה של הטיפול יכול הנפגע לבנות מחדש אוטונומיה, יוזמה, תחושת זהות, אמון ואינטימיות.
שלב הייצוב כולל גם הפחתה של עוררות יתר והפרעות בשינה. ניתן לשלב בטיפול טכניקות הרפיה ודמיון מודרך ובמקרים חמורים יש מקום לשקול גם טיפול תרופתי.
זיכרון ואבל הם המשימה המרכזית של שלב ההחלמה השני. כדי לאחות את השבר הנפשי על הנפגע לספר את סיפור הטראומה בשלמותו, לעומקו ולכל פרטיו. שחזור הזיכרון ועיבודו (בדומה לתהליך אותו עובר ארי פולמן במהלך הכנת הסרט) מאפשרים למזגו במסכת החיים.
גם בשלב זה להעצמה מקום מרכזי.
הבחירה להתמודד עם טראומה נתונה בידי הנפגע, כאשר למטפל תפקיד של עד ובעל ברית. תהליך החשיפה לזיכרונות הטראומטיים הינו הדרגתי ומבוקר ומתבצע תוך שמירה על איזון בין הצורך להתמודד עם העבר לבין הצורך לשמור על הביטחון. גם בשלב זה ניתן לשלב טכניקות כמו דמיון מודרך וEMDR.
משימת האבל על אובדן תחושת הביטחון והאמון בעצמי, באחרים ובעולם, היא המפחידה ביותר. פעמים רבות חושש הנפגע שאם ירשה לעצמו להתחיל להתאבל, לא יוכל להפסיק לעולם.
גם בשלב זה, במרחב המוגן שמספק הטיפול, ניתן להתמודד בבטחה עם תחושות האבל והאובדן.
לאחר שהשלים עם העבר הטראומתי, על הנפגע לבנות עצמי חדש ולהשיב לעצמו את חייו. זהו תהליך של בניית גשר לכוחות ולמשאבים שהיו ברשות הנפגע בזמנים שלפני הטראומה, כמו גם לתקוות ולחלומות על העתיד:
"נדרש אומץ לצאת מתוך המצב המצומצם של הקורבן. אבל ממש כשם שהנפגע חייב להרהיב עוז ולהתעמת עם פחדיו, כך עליו להעז ולהגדיר את משאלותיו" (ג'ודית לואיס הרמן – "טראומה והחלמה").
בטיפול שבים ועולים שלבי ההחלמה ברמות שונות. אולם קיימת התקדמות הדרגתית מתחושת סכנה אל תחושת ביטחון, מטראומה מקוטעת אל זיכרון מוכר ומתחושות בדידות וניכור אל יחסי אמון וקרבה.
בישראל, ידועת המלחמות, רבים סובלים מהפרעה פוסט טראומטית ומתמודדים עמה בדרכים שונות.
ארי פולמן, בסרטו הידוע "וואלס עם באשיר", מתאר את ההתמודדות שלו ושל חבריו עם טראומות מלחמת לבנון הראשונה.
ארי פולמן עצמו אינו זוכר דבר מאירועי טבח סברה ושתילה, להם היה עד כחייל ישראלי. זהו חור שחור בזיכרון, אותו נועד הסרט לשחזר, מתוך תקווה לאחות את השבר בחייו.
חברו סובל מסיוטים חוזרים ונשנים, בהם 26 כלבים זועמים רצים בשדרות רוטשילד בתל אביב, רומסים כל מי שעומד בדרכם, עד שהם מגיעים למשרדו. בסרט מתברר כי אילו הן נשמות 26 הכלבים בהם ירה החבר בכפרים אליהם נכנסה מחלקתו, מחשש שיעירו את התושבים בנביחותיהם. חבר נוסף חי בהולנד, מבודד ומנותק מבני משפחה וחברים בארץ, קהוי רגשות, מסוגר ונטול חיות.
תהליך הפקת הסרט במשך ארבע שנים הוא תהליך הריפוי של ארי פולמן מטראומות המלחמה, בה השתתף בהיותו בן 20. במהלך הכנת הסרט הוא משחזר שברי מידע, נפגש עם חברים מאותה תקופה ומנסה לספר לעצמו את סיפור המלחמה בשלמותו. התובנה, שבאופן לא מודע הפך לאחד הטובחים ולכן סירב מוחו לזכור, משחררת אותו ומאפשרת למוראות המלחמה להפוך לחלק מן העבר.
