פסיכולוגית קלינית תמר זהבי מומחית התמודדות עם טראומה.

טראומה

טיפול בטראומה

מהי הפרעה פוסט טראומטית

הפרעת דחק פוסט טראומטית נחשבת להפרעת חרדה, שעשויה להתפתח כתוצאה מטראומה.
טראומה היא חשיפה לאירוע לחץ קיצוני עד כדי סכנת מוות או פציעה חמורה: תקיפה, אונס, חווית קרב, תאונת דרכים, פיגוע או אסון טבע. מרבית האנשים שנחשפו לאירוע טראומטי סובלים מבעיות רגשיות. כמחצית חווים שיפור בתוך חודשים ספורים, היתר זקוקים לזמן רב יותר כדי להחלים ולעיתים גם לעזרה מקצועית.
בישראל, בה טראומה הינה חלק בלתי נפרד מן החיים, נצבר ידע רב על מצבים פוסט טראומטיים ועל הטיפול בהם.

חשיפה לאירוע טראומטי גורמת להלם ועשויה להוביל לבעיות רגשיות רבות

אירוע טראומטי אירוע טראומטי נחווה שוב ושוב דרך זיכרונות מכאיבים, סיוטי לילה או פלשבקים (הבזקי זיכרון), בהם מרגיש הנפגע כאילו הוא חי מחדש את הטראומה. סימפטומים אילו הם בעצם ניסיונות של המוח לעכל את הטראומה ולשלבה בסדר החיים המוכר.

עוררות מוגברת עוררות מוגברת - הסובל ממנה מרגיש תחושת עצבנות ורעד, נבהל בקלות ומגיב בעוצמה לגירויים פעוטים. מצב זה עלול להוביל לקשיים בריכוז ולהפרעות בשינה וכתוצאה מכך לחוסר סבלנות ולרגזנות.
תגובת העוררות נגרמת עקב הפעלת יתר של "מערכת האזעקה" הנורמאלית של הגוף. בזמן סכנה מערכת זו אמורה להזהיר אותנו ולגרום לנו לברוח או להילחם. כאשר מופעלת המערכת לפרקי זמן ארוכים מהנדרש או בעקבות חשיפה לגירוי שמזכיר את הטראומה אך אינו מהווה סכנה בפני עצמו (רעש, ריח או אפילו תחושה פנימית שמזכירה את התחושות שהתעוררו במהלך האירוע הטראומטי) מדובר באזעקות שווא. אזעקות אילו גורמות לגוף להזרים כמות גדולה של אדרנלין על מנת שנוכל להגיב במהירות כדי להינצל. מכאן תחושת העוררות המוגברת האופיינית לתסמונת פוסט-טראומטית. עוררות מוגברת יוצרת מצב של כוננות מתמדת ומתישה שלאורך זמן עשויה להוביל לעייפות כרונית ולדיכאון.

התמודדות עם טראומה הימנעות - נפגע טראומה משקיע מאמצים להימנע מחשיפה לגירויים המזכירים לו את כאב הטראומה. מדובר במאמצים מודעים ולא מודעים שעלולים להביא להסתגרות ולניתוק מן החברה. כדי להימנע מכאב מפעיל הנפגע ניתוק רגשי שעשוי להוביל לתחושה של קהות רגשית או העדר רגשות. מצב זה אולי מקל על חווית הרגשות הקשים אך הוא מונע גם את חווית הרגשות הנעימים, עד כדי אובדן היכולת לאהוב וליהנות מחום ומקרבה.
לעיתים, כדי לחסום את הכאב, מתחולל נתק בין הזיכרונות לרגשות וכתוצאה ממנו עשויים להימחק מהזיכרון חלקים של הטראומה. זהו מצב של שכחה דיסוציאטיבית (ארי פולמן חי במצב זה למעלה מ- 20 שנים, עד שהחל ביצירת הסרט "וואלס עם באשיר") בו למרות שהנפגע אינו זוכר את מה שקרה, הפחד והזוועה ממשיכים לרדוף אותו.

כעס הרבה אנשים שעברו טראומה חשים כעס, לא רק כלפי האירוע והמעורבים בו אלא גם כלפי אחרים כולל הקרובים ביותר. בגלל המתח הפנימי המתמיד נוטה הנפגע לכעוס מהר יותר ("פתיל קצר") ולעיתים להפנות את הכעס כלפי עצמו, מתוך תחושה של אכזבה מהאופן בו הגיב לאירוע או מהקושי להתאושש.

טראומה טראומה גורמת לעיתים קרובות לתחושות של אשמה ובושה: "הייתי צריך להילחם יותר", "הייתי צריכה לנהוג לאט יותר" או "הייתי צריך לדעת שזה יקרה". לעיתים גם הסביבה הקרובה עשויה לחשוב שאפשר היה לנהוג אחרת.

דיכאון דיכאון - הסובל ממנו חווה מצב רוח ירוד, תחושת חוסר תקווה וייאוש, התקפי בכי, אובדן עניין באנשים ובפעילויות שבעבר הסבו הנאה, תחושה של אובדן משמעות וחוסר טעם בחיים ואף אובדנות.

דימוי עצמי הדימוי העצמי, דימוי הזולת ותפיסת העולם נפגעים אף הם. הרבה אנשים חווים את עצמם באופן שלילי אחרי טראומה: "אם לא הייתי כל כך חלש או פחדן או טיפש, זה לא היה קורה לי". לעיתים נפגע גם האמון באחרים והעולם הופך למסוכן. מחשבות שליליות אילו עשויות לגרום לנפגע להרגיש שהשתנה לחלוטין. כתוצאה מהפגיעה באמון קיים קושי להיות בקשר אינטימי ולבטוח באחרים. לעיתים נפגעת גם היכולת ליהנות מקשר מיני, במיוחד כתוצאה מטראומות מיניות, בהן יחסי המין עצמם מזכירים את הטראומה.

התגובות לטראומה קשורות זו לזו ומפעילות זו את זו. פלשבק למשל, מעורר תחושות חוסר שליטה ופחד ולכן עשוי לגרום לעוררות יתר, שהיא מצידה מגבירה את הפחד. באותו אופן, כאשר הסימפטומים אינם מוכרים עשוי הנפגע לחשוב שהוא משתגע. מחשבה זו מעוררת פחד ומפעילה אף היא את מערכת האזעקה. נוצר מעגל קסמים.

אנשים שונים באופן תגובתם לאותו אירוע. חוויה שתגרום לאחד לתופעות קלות וחולפות בלבד עלולה לגרום לאחר נזק ניכר.
אם תופעות כמו חרדה וסיוטי לילה, הסתגרות והתבודדות או כל שינוי אחר בהתנהגות, נמשכות יותר מכמה ימים, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע.
במידה וחלפו כמה שבועות מאז האירוע והנפגע עדיין עסוק בו מרבית היום, יש לשקול טיפול פסיכולוגי.
ידוע כי יש יתרון גדול לטיפול מוקדם ככול האפשר בתופעות טראומטיות ושטיפול ממוקד הניתן זמן קצר לאחר טראומה מונע בעיות בהמשך.

חזרה לחיים - החלמה

הטיפול בתסמונת פוסט טראומטית כולל בשלב הראשון שיקום הביטחון העצמי, השבת השליטה וייצוב החיים.
היות ופגיעה באמון וניתוק מן הזולת עומדים במרכז הטראומה, ההחלמה חייבת להתבסס על העצמה (empowerment). במסגרת הבטוחה של הטיפול יכול הנפגע לבנות מחדש אוטונומיה, יוזמה, תחושת זהות, אמון ואינטימיות.
שלב הייצוב כולל גם הפחתה של עוררות יתר והפרעות בשינה. ניתן לשלב בטיפול טכניקות הרפיה ודמיון מודרך ובמקרים חמורים יש מקום לשקול גם טיפול תרופתי.

זיכרון ואבל הם המשימה המרכזית של שלב ההחלמה השני. כדי לאחות את השבר הנפשי על הנפגע לספר את סיפור הטראומה בשלמותו, לעומקו ולכל פרטיו. שחזור הזיכרון ועיבודו (בדומה לתהליך אותו עובר ארי פולמן במהלך הכנת הסרט) מאפשרים למזגו במסכת החיים.
גם בשלב זה להעצמה מקום מרכזי.

הבחירה להתמודד עם טראומה נתונה בידי הנפגע, כאשר למטפל תפקיד של עד ובעל ברית. תהליך החשיפה לזיכרונות הטראומטיים הינו הדרגתי ומבוקר ומתבצע תוך שמירה על איזון בין הצורך להתמודד עם העבר לבין הצורך לשמור על הביטחון. גם בשלב זה ניתן לשלב טכניקות כמו דמיון מודרך וEMDR.
משימת האבל על אובדן תחושת הביטחון והאמון בעצמי, באחרים ובעולם, היא המפחידה ביותר. פעמים רבות חושש הנפגע שאם ירשה לעצמו להתחיל להתאבל, לא יוכל להפסיק לעולם.
גם בשלב זה, במרחב המוגן שמספק הטיפול, ניתן להתמודד בבטחה עם תחושות האבל והאובדן.

לאחר שהשלים עם העבר הטראומתי, על הנפגע לבנות עצמי חדש ולהשיב לעצמו את חייו. זהו תהליך של בניית גשר לכוחות ולמשאבים שהיו ברשות הנפגע בזמנים שלפני הטראומה, כמו גם לתקוות ולחלומות על העתיד:
"נדרש אומץ לצאת מתוך המצב המצומצם של הקורבן. אבל ממש כשם שהנפגע חייב להרהיב עוז ולהתעמת עם פחדיו, כך עליו להעז ולהגדיר את משאלותיו" (ג'ודית לואיס הרמן – "טראומה והחלמה").

בטיפול שבים ועולים שלבי ההחלמה ברמות שונות. אולם קיימת התקדמות הדרגתית מתחושת סכנה אל תחושת ביטחון, מטראומה מקוטעת אל זיכרון מוכר ומתחושות בדידות וניכור אל יחסי אמון וקרבה.

התמודדות עם טראומה בישראל

בישראל, ידועת המלחמות, רבים סובלים מהפרעה פוסט טראומטית ומתמודדים עמה בדרכים שונות.

ארי פולמן, בסרטו הידוע "וואלס עם באשיר", מתאר את ההתמודדות שלו ושל חבריו עם טראומות מלחמת לבנון הראשונה.
ארי פולמן עצמו אינו זוכר דבר מאירועי טבח סברה ושתילה, להם היה עד כחייל ישראלי. זהו חור שחור בזיכרון, אותו נועד הסרט לשחזר, מתוך תקווה לאחות את השבר בחייו.
חברו סובל מסיוטים חוזרים ונשנים, בהם 26 כלבים זועמים רצים בשדרות רוטשילד בתל אביב, רומסים כל מי שעומד בדרכם, עד שהם מגיעים למשרדו. בסרט מתברר כי אילו הן נשמות 26 הכלבים בהם ירה החבר בכפרים אליהם נכנסה מחלקתו, מחשש שיעירו את התושבים בנביחותיהם. חבר נוסף חי בהולנד, מבודד ומנותק מבני משפחה וחברים בארץ, קהוי רגשות, מסוגר ונטול חיות.

תהליך הפקת הסרט במשך ארבע שנים הוא תהליך הריפוי של ארי פולמן מטראומות המלחמה, בה השתתף בהיותו בן 20. במהלך הכנת הסרט הוא משחזר שברי מידע, נפגש עם חברים מאותה תקופה ומנסה לספר לעצמו את סיפור המלחמה בשלמותו. התובנה, שבאופן לא מודע הפך לאחד הטובחים ולכן סירב מוחו לזכור, משחררת אותו ומאפשרת למוראות המלחמה להפוך לחלק מן העבר.

ייעוץ פסיכולוגי
במסגרת האתר לא אוכל לענות על כל השאלות המתעוררות בנושא התמודדות עם טראומה. לכן, אני מזמינה אתכם
ליצור עימי קשר טלפוני ואסייע בכל שאלה.

טיפול בטראומה - מושב תימורים.
טלפון: 08-8602616.
טיפול בטראומה - תל אביב.
טלפון: 03-6479153.

פסיכולוג | פסיכולוגית קלינית | מתי פונים לפסיכולוג | טיפול זוגי | טיפול פסיכולוגי | גישות טיפוליות | כלים טיפוליים | גמילה | חרדות | התמודדות עם אבל | צור קשר

אין להעתיק או לעשות שימוש כלשהו ללא אישור בתוכן אתר זה. 2007 - 2009 © כל הזכויות שמורות.
ניתן לפנות ולהתייעץ עם פסיכולוגית קלינית תמר זהבי בכל שאלה בנושא טיפול בטראומה או התמודדות עם טראומה על ידי התקשרות טלפונית או באמצעות
טופס יצירת קשר בעמוד הרלוונטי. עיצוב: בייסיק קונספט. עמוד טיפול בטראומה נבנה בקוד תקני ועבר אופטימיזציה על ידי חברת אנדור .
תוכן טיפול בטראומה נכתב על ידי בעלי האתר לצורך מידע על התמודדות עם טראומה ובשום מקרה אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי ופגישה אישית עם פסיכולוגית מומחית קלינית.